הביתה
היה היו טיפות של מים
בבית עדין לבן,
הבית תלוי לו בשמים,
השם שלו — ענן.
אילו ימים טובים היו
עם רוח נעימה!
איך מלמעלה הן ראו
את פני האדמה!
פתאום הופיע עם רוחות
כפור רע ומאיים,
אז התחבקו החברות
כדי להתחמם.
וכך ביחד — הן קפאו
ברוח הקרה,
וכך ביחד — נהפכו
לגרגרי ברד.
הגרגירים אחד אחד
ירדו מהענן,
אחד נחת על כף היד
לילד הקטן.
«שלום לך ,חבר פצפון,
נראה, שקר לך.
אך אל תדאג! יש רעיון
איך לחמם אותך!»
את כף היד סגר הבן,
חיכה שניה או שתיים —
פתח! ומה רואה מסכן?
טיפות קטנות של מים!
טיפות המים מתאספות
ומתאדות כולן,
אדים עולים! והטיפות
חוזרות אל הענן.