На этой странице представлено стихотворение Хаима-Нахмана Бялика «Велосипед» (в двух вариантах: огласованном и не огласованном), а также русский перевод, выполненный Натальей Писаренко.
חיים נחמן ביאליק
אוֹפַנַּיִם
קַל כַּנֶּשֶׁר סוּס בַּרְזִלִּי,
סוּס רְכוּבִי, שִׁמְחַת גִּילִי!
גִּידָיו בַּרְזֶל, בְּשָׁרוֹ נָחוּשׁ,
קֹר לֹא יֵדַע, חֹם לֹא יָחוּשׁ.
אַל לְסוּסִי הָכִין צֵידָה –
רָעָב, צָמָא – הוּא לֹא יֵדַע.
יִקָּחֵנִי, יִשָּׂאֵנִי,
עַד קְצֵה אֶרֶץ יַעֲבִירֵנִי.
טָס כַּשֵּׁד, בְּכָל—הָשְּׁבִילִים,
יִגְמָא אֶרֶץ, יִשְׁתֶּה מִילִים.
אָכֵן מַה—נִּפְלֵאתָ, כְּרוּבִי,
סוּס רְכוּבִי וַאֲהוּבִי!
אופניים
קל כנשר סוס ברזילי,
סוס רכובי, שימחת גילי!
גידיו ברזל, בשרו נחוש,
קור לא ידע, חום לא יחוש.
אל לסוסי הכין צידה —
רעב, צמא — הוא לא ידע.
יקחני, ישאני,
עד קצה ארץ יעבירני.
טס כשד בכל השבילים,
יגמא ארץ, ישתה מילים.
אכן מה נפלאת, כרובי,
סוס רכובי ואהובי!
Конь мой железный, как гриф легковесен.
Его оседлав, я и счастлив, и весел.
Железные жилы, могучая плоть —
Его в зной и в холод нельзя побороть.
Всевышний собрал провиант скакуну —
Неведомы жажда и голод ему.
Меня подхватив, он исчезнет в дали,
Помчится стрелою на край он земли.
Как вихрь, поглощая версту за верстой,
Летит он по тропам с большой быстротой.
И впрямь конь железный мой, как херувим —
Прекрасен и сердцем до боли любим.