שרף אויב את בית הוריו
מאת מיכאיל איסקובסקי, התרגום לעברית ע»י נטליה פיסרנקו
שרף אויב את בית הוריו
וגם רצח את משפחתו.
לאן ילך חייל עכשיו?
עם מי יחלוק את צערו?
בלב כבד ונעצב
חייל הלך לו בדרכים.
והוא מצא שדה רחב
ותל קטן בעשבים.
עומד חייל — שליח דור —
כאב תקוע בגרונו.
«תיצאי, פרוסקוביה, לגיבור» —
צעק חייל בכל כוחו. —
«ערכי שולחן בתוך בקתה!
תכיני אוכל לאורח,
שהוא רוצה לחגוג איתך
חג חזרה רב ושמח».
אך לא קיבל הוא אף תשובה,
ואף אחד לא בא לגבר.
רק רוח קיץ נדנדה
עם רעש עשבים על קבר.
נשם חייל, תיקן חגור
ואז פתח הוא שק מסע.
בעצב העמיד גיבור
את הבקבוק על מצבה.
«אשתי, אל תכעסי לכך,
כי באתי רק היום אלייך!
במקום לשתות יין לחייך,
אני שותה למנוחה.
כל חברים יוכלו לבוא,
רק לעולם לא נתראה».
ואז שתה הוא מן כוסו
בעצב רב את המשקה.
שתה חייל — מגן עמו
וגם אמר במחשבות:
«ארבע שנים מסע לפה…
שחרור שלוש מעצמות…«
הוא השתכר והדמעות
ירדו לאט לו מעיניו.
ורק צל»ש על בודפשט
הבריק בשמש כמו זהב.
(автор текста: Михаил Исаковский)
Враги сожгли родную хату, Сгубили всю его семью. Куда ж теперь идти солдату, Кому нести печаль свою?
Пошел солдат в глубоком горе На перекресток двух дорог, Нашел солдат в широком поле Травой заросший бугорок.
Стоит солдат — и словно комья Застряли в горле у него. Сказал солдат: "Встречай, Прасковья, Героя-мужа своего.
Готовь для гостя угощенье, Накрой в избе широкий стол, — Свой день, свой праздник возвращенья К тебе я праздновать пришел..."
Никто солдату не ответил, Никто его не повстречал, И только теплый летний ветер Траву могильную качал.
Вздохнул солдат, ремень поправил, Раскрыл мешок походный свой, Бутылку горькую поставил На серый камень гробовой.
"Не осуждай меня, Прасковья, Что я пришел к тебе такой: Хотел я выпить за здоровье, А должен пить за упокой.
Сойдутся вновь друзья, подружки, Но не сойтись вовеки нам..." И пил солдат из медной кружки Вино с печалью пополам.
Он пил — солдат, слуга народа, И с болью в сердце говорил: "Я шел к тебе четыре года, Я три державы покорил..."
Хмелел солдат, слеза катилась, Слеза несбывшихся надежд, И на груди его светилась Медаль за город Будапешт.
1945